מה למדתי בניו-יורק – חלק ב, לאכול בחוץ

טוב אז באיזשהו שלב הזכרתי לעצמי שזאת מנהטן שם בחוץ, ואולי בכל זאת כדאי להגיע לקופה ולצאת מהסופר.

אז ממה עוד התרשמתי מבחינה תזונתית? (לא פוסט המלצות מסעדות, למרות שבאמת אכלנו אוכל טעים ממש מכל הסוגים)

אוכל בקערה – בשתי נקודות אני מרשה לעצמי להרגיש שהקדמתי את תושבי ניו-יורק. האחד הוא הסגידה לאבוקדו, שסליחה, אבל אני ידעתי שאבוקדו זה החיים עוד בכיתה ו, הרבה לפני שאתם תמחרתם פרוסת לחם עם אבוקדו ב-7$ החתיכה. הנקודה השניה היא החיבה לארוחה מורכבת בקערה אחת גדולה. אז מסתבר שהדבר זה להציע 'קערת ארוחת בוקר' או 'קערת צהריים', וכמובן מסודרת היטב ומוכנה לצילום. זה בגדול שדרוג של מוזלי או מנות קיימות כמו סלט קיסר, או ראמן, אבל אני מאד אהבתי את הרעיון והביצוע. וגם חושבת שאולי לאכילה מקערות יש קשר לטרנד הקודם של שתיה מצנצנות? אולי אנחנו חיים בעולם שבו צלחות וכוסות הן פאסה.

הבריא היום בריא מאד – קצת בהמשך לטרנד הקערות, ובוודאי בהמשך לממצאים מהסופר, מנה במסעדה בעלת הילה בריאותית חייבת להכיל לפחות חמישה מהבאים – צ'יה, אבוקדו, קייל, קינואה, אמרנט, דוחן, המפ, פירות יער, אדממה, אגוזי מלך. כמובן יש להצהיר הצהרת אורגני וללא חשש GMO, וכמובן גלוטן (בגימטריה – סיתרא אחרא). כי סתם ירקות טריים, דגנים מלאים וקטניות זה לא מספיק בריא כידוע.

בטיחות מזון זה חשוב – התחום של תברואת מזון נחשב כ-non-issue בעולם שבו מה שחשוב הוא שהמנה תיראה טוב באינסטוש, אבל הוא למעשה הזכות הבסיסית של לקוח בכל מסעדה או מזנון – אוכל בטוח לאכילה במקום נקי. בארץ לצערי צרכני מזון חשופים למזון באיכות מפוקפקת ביותר מקומות ממה שהיינו רוצים לחשוב. שיטה פשוטה כ"כ של הצגת ציון התברואה של המסעדה באופן גלוי בכניסה, היא עדיין חלום רחוק.

אנשים בכל הגדלים – כן זאת מסקנה קצת בנאלית. אבל יש משהו במסה האנושית העצומה והכל כך הטרוגנית בכל מקום בניו-יורק. ההבנה שאנשים באמת קיימים במגוון כל כך רחב של גובה ומשקל ומבנה גוף ומין ומוצא, הופכת להיות מאד מאד נוכחת. ומכאן אני מגיעה לשני אסימונים – האחד, שלא תיתכן תזונה אחת שתתאים למגוון אנושי כל כך רחב, ולכן גם החיפוש אחר המלצת תזונה אחידה, היא לא ריאלית. והשני, שעם כל הכבוד למזון נטול פחמימות, לא ניתן להסתכל על אוכל רק מהפן הבריאותי. אוכל הוא מקור לתענוג ושמחה ולהזדמנויות לאכילה חברתית מהנה וטוב שכך.